החלטה בתיק ס"ע 34012-11-10 ;ס"ע 34045-11-10

1.         בפניי בקשותיהן הנפרדות של הנתבעות 1 ו-2 לסילוק התביעה כנגדן על הסף, ובקשת התובעים לגילוי ולעיון במסמכים שונים, כפי שנתבקשה במעמד הדיון שנערך בפניי.

2.         תמצית העובדות בקצירת האומר היא זו:

כלל התובעים הועסקו (ושלושה מהם עדיין מועסקים) כמתקינים בשירותה של נתבעת מס' 1 (להלן: " נקסטקום" או " החברה"), שהיא ספקית שירותי התקנת טלפוניה, אינטרנט וכבלים עבור נתבעת מס' 2 (להלן: " הוט").

התובעים טענו כי הם הועסקו על ידי החברה במהלך 25 ימים בחודש בממוצע, לימי עבודה בני 12 שעות ובימי שישי כשבע שעות בממוצע. לגרסתם, נחתם עימם חוזה העסקה שהבטיח שכר מינימום וכן פרמיה התלויה בתוצאה על פי שיקול דעת החברה, אולם הם הועסקו משך שעות נוספות רבות ולא קיבלו לא שכר מינימום בגין שעות אלה ולא גמול בגין עבודה בשעות נוספות. כן טענו התובעים כי הפרמיה לא שולמה להם על פי מה שנמסר להם על ידי מנהלי החברה, לא שולמו להם דמי הבראה ולא ניתן להם פדיון חופשה על פי הדין. בנוסף נטען כי נקסטקום לא שילמה דמי מחלה אל מול תעודות מחלה שהוצגו לה וכן לא שילמה כספים בגין זכויותיהם של העובדים שנפגעו בתאונת עבודה במהלך עבודתם בשירותה.

            עוד עתרו התובעים שהחברה תפצה אותם בגין ההפרשות הסוציאליות מרכיבי השכר שלא שולמו להם, וכן שתשיב להם את הכספים שניכתה משכרם שלא כדין (בגין טענות שונות שטענה כלפיהם: דוחות תנועה, נזקים לרכבים וכדומה).

התובעים ביקשו לקבל פיצוי בגין העסקה שלא כדין בשיעור שש משכורות, וכן פיצוי בגין העובדה שלא ניתנו להם תלושי שכר, ואף עתרו לתשלום תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

3.         בבקשה לסילוק על הסף שהגישה נקסטקום הועלתה שורה של טענות כנגד התובעים, וביניהן אלו:

א.         התביעה לא כומתה על ידי התובעים ולא פורטה בניגוד לתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"א-1991. מהלך זה, כך טענה החברה, נעשה באופן מכוון שנועד לסבך את הגנת החברה וכן להימנע מתשלום אגרת בית משפט.

התובעים נוקטים את שיטת הממוצעים ("בממוצע") מבלי להפריד בין תקופות העסקתם זאת על אף שכל מקרה צריך להיבחן לגופו וכל תובע צריך לתבוע בדיוק את שמגיע לו על יסוד העובדות והנסיבות המיוחדות לו.

ב.         התביעה התיישנה בחלקה בכל הנוגע לתקופה שקודם ליום 17.11.03. באשר לרכיבי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים כמו גם לפיצויים מוגדלים בגין חוק שכר מינימום היא התיישנה בגין התקופה שקדמה ליום 17.11.09 (ומשכך אינה נוגעת לחלק מהתובעים שסיימו את העסקתם בשירות החברה למעלה משנה קודם הגשת התביעה). גם התביעה לפדיון חופשה התיישנה בנוגע לתקופה שמעבר לשנה השוטפת ולשלש השנים שקדמו לה, ואף התביעה לתשלום דמי הבראה היא לשנתיים בלבד למי שסיים עבודתו.

ג.          העדר עילה לתביעה בגין דמי מחלה בשל תאונות דרכים ותאונות עבודה; העדר עילה לתביעה על פי סעיף 26א לחוק הגנת השכר ובוודאי כפי שנעשתה ללא הבחנה בין התובעים ומבלי כימות ספציפי; וכן טענה באשר להעדר זכות לחברה "לשמור" לעצמה את הזכות לתבוע תביעה פלילית בגין הפרת חוק הגנת השכר.

ד.         יש להפריד בין התובעים המועסקים עדיין בשירות החברה לבין אלה שכבר אינם בוודאי בכל הנוגע לתביעה לפדיון חופשה, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

4.         הוט חזרה בתגובתה על כלל הטענות שטענה החברה והבהירה כי תגובתה מוגבלת בשל חוסר ידיעה של הפרטים הנחוצים.

5.         התובעים התייחסו בתגובתם לטענות החברה כדלקמן:

א.         כתב התביעה מפורט ומכומת דיו, מצורפים אליו נספחים המתייחסים לכל אחד מהתובעים בנפרד המפרטים את תקופת עבודתו בשירות החברה, התשלומים ששולמו לו ואלו המגיעים לו לטענתו בגין כל אחד מרכיבי התביעה.

ב.         שיטת הממוצע ולפיה הועסקו התובעים שתים עשרה שעות בממוצע כל יום מאפיינת את עבודתם כולם, וחלקם אף הועסק שעות רבות מעבר לכך. מלבד זאת, בידי החברה נמצאים דוחות המעקב אחר זמני עבודתם של התובעים, ונטל ההוכחה על פי התיקון לחוק, שחל עליה, למצער כלפיי מרבית התובעים וברוב תקופת העסקתם, רובץ עליה כמו גם הנטל לערוך את תלושי השכר באופן שישקף את פרטי ההעסקה השונים של כל עובד.

ג.          טענת ההתיישנות הינה טענה דיונית ומשכך רשאים התובעים לתבוע את כלל רכיבי התביעה שלטענתם מגיעים להם, ומאפשרים לנתבעים להתנגד לחלקן בטענות התיישנות.

ד.         דחיית תובענה על הסף נעשית במקרי קיצון בלבד.

            כן העלו התובעים טענות באשר ליחס החברה לעובדים שנשארו לעבוד בשירותה והתבססו על ההגנה שמעניק סעיף 28א לחוק הגנת השכר.